פסק-דין בתיק ת"א 11368-02-09

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 4ג לחוק הפלת"ד וסיכמו בע"פ ובכתב בישיבת ביהמ"ש מיום 27.6.13.

התובעת ילידת 7.12.1971, נפגעה בתאונת דרכים ביום 6.12.06.

לאור ביצוע בדיקת פוליגרף מחייבת במכון דינור, שבמהלכה יצאה התובעת דוברת אמת, אין מחלוקת, כי המדובר באירוע תאונת דרכים שחל עליה חוק הפלת"ד.

בתיק זה מינה ביהמ"ש מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי, ד"ר קליגמן.

מינוי המומחה נעשה לאחר שהתובעת טענה, כי כתוצאה מאירוע התאונה נגרם לה שבר ללא תזוזה בעצם הפיקה משמאל.

יש לציין, כי התובעת על פי חוות הדעת והמסמכים הרפואיים, טופלה בגבס טוטור וכי לאחר כחודש וחצי הגבס הורד והחלה טיפול פיזיותרפי.

עוד נותרה לתובעת, על פי חוות הדעת, צלקת ניתוחית עדינה לאחר ארטוסקופיה.

ד"ר קליגמן לא קבע לתובעת אחוזי נכות כתוצאה מהפגיעה בברך ולאחר שקבע, כי מדובר בשבר בעצם הפיקה ללא תזוזה שהתאחה אנטומית.

הצדדים לא חלקו על חווה"ד ולא ביקשו לחקור את מומחה ביהמ"ש, אם כי הנתבעת 2 שלחה לתובע שאלות הבהרה לעניין הטענה בנוגע לאי הכושר בעבר, ואתייחס לכך בהמשך.

אשר על כן, נכותה של התובעת הינה בשיעור של 0% נכות.

משנקבע, כי נכותה היא בשיעור 0% נכות, אני קובע, כי מדובר בנכות לא תפקודית שאין לה שום השלכות לעתיד ולכן הדרישה לפיצוי המופיע בסיכומי התובעת בראש נזק "הפסדי השתכרות לעתיד" נדחית בזאת על ידי.

על מנת להשלים את התמונה אציין, כי על פי סיכומי התובעת היא עבדה בעבודות ניקיון ומיון תוצרת חקלאית.

לאחר עיון בתלושי השכר, אני קובע כי הפסד השתכרותה לעבר תהיה על בסיס של 3,500 ש"ח. זאת ועוד, לא מצאתי שום ממש בטענות כאילו אין לקבל את תלושי השכר אשר צורפו לי.

להלן ראשי הנזק לפיצוי:

כאב וסבל - מדובר בתובעת בת 35 ביום התאונה וכיום בת 41, אשר עברה שבר בפיקת ברך שמאל ונזקקה לגבס, אשר הורד לאחר חודש וחצי ובהמשך לטיפולים פיזיותרפיים.

על פי מסמכים רפואיים שצירפה, מדובר בכחודשיים וחצי אי כושר בגין הפגיעה הנטענת.

התובעת העריכה את הכאב וסבל בסכום של 20,252 ש"ח, כאשר יש לזכור את הריבית בגין התאונה, שהינה תאונה משנת 2006.

הנתבעת העריכה את הכאב וסבל בסכום של 8,000 ש"ח.

אני סבור שיש להתחשב בעובדה שמדובר בשבר ולכן אני מפצה את התובעת, לאחר שעיינתי בכל החומר הרפואי, בסכום של 16,000 ש"ח, הלוקח בחשבון גם את העובדה שמדובר בשבר בגופו של אדם וגם את חלוף הזמן מיום התאונה, דבר שמחייב תוספת ריבית.